מינימליזם בעסק

ב-2020, בחודשים הראשונים של הקורונה, החלטתי לפתוח עסק. האמת היא שלפתיחת הבלוג הזה היה חלק ענק בפתיחת העסק שלי. הרי העסק שלי הוא עסק לבניית אתרים, שנפתח בעקבות ההנאה הרבה שהפקתי מהקמת הבלוג. אבל ממש לא על איך נפתח העסק רציתי לדבר, אלא על הדרכים בהן אני מנסה ליישם מינימליזם בעסק. אני משתדלת לשלב את המינימליזם בכל תחומי החיים שלי, כך שזה היה רק טבעי שיגיע הרגע בו אבין שהגיע הזמן לבחון כיצד אני משלבת מינימליזם בעסק.

ההתחלה האופטימית

כשפתחתי את הבלוג בינואר 2020 הייתי בדיוק "בין עבודות". סיימתי לעבוד במעון לחינוך מיוחד, ולא ידעתי לאן אני הולכת מכאן. במרץ פתחתי תיק עוסק פטור, בלי לדעת עדיין בדיוק מה העסק, ובטח שבלי לחשוב עדיין על מינימליזם בעסק. יש לי עבר בתור אשת קידום אתרים, אז ידעתי שמדובר במשהו בדיגיטל אבל עוד לא ידעתי מה בדיוק. בסביבות אוגוסט כבר הבנתי שאני רוצה להתמקד בבניית אתרים, והיו לי ארבעה אתרים להציג בתיק עבודות, כולל הבלוג הזה והאתר העסקי שלי.

העסק התפתח יפה, למדתי לשווק את עצמי ואת העסק, וצברתי לעצמי עוד ועוד לקוחות. במקביל המשכתי להעשיר את עצמי, ללמוד עוד ולהתמקצע. והאמת? הרגשתי ממש ממש טוב! היה לי סל שירותים ברור, קצב הפניות של לקוחות מתעניינים גדל, סגרתי עוד עסקאות, סיימתי עוד פרויקטים… וואלה, הרגשתי שהרמתי לעצמי משהו ממש טוב. יכול להיות שאני אחת מברי המזל שעובדים בעבודה שהם נהנים ממנה?

הבעיה (או: לפני המינימליזם בעסק)

באפריל 2021 נתקלתי בבעיה חדשה בעסק – עומס כבד שהוביל ללחץ ודאגה. לאט לאט העומס גבר, המשימות הצטברו, ופתאום הגעתי לקצה היכולת שלי. הייתי כל כך לחוצה שזה השפיע עלי בבית. פתאום הראש שלי היה טרוד כל היום בענייני עבודה, מצאתי את עצמי עובדת באמת סביב השעון, מתוך לחץ אמיתי להספיק את כל המשימות ולתת את השירות הטוב ביותר שאני יכולה.

סיפרתי פה כבר על הרצון שלי לברוח מתרבות ה-hustle, ובתור מינימליסטית זה רק מתבקש שהעסק שלי יהיה עסק מינימליסטי, אבל עכשיו פשוט לא יכולתי. הגעתי להבנה שאם לא אעבוד עוד שעות – אני אהיה בפיגור משמעותי במשימות שלי. והמשמעות היא לאכזב לקוחות, ולתת שירות שהוא לא מיטבי בעיניי. לא משהו שאני מוכנה לשאת.

לא קשה להבין שזה השפיע על כל תחומי החיים שלי. גם כי אני כזאת, קצת טוטאלית. וגם באופן טבעי כשיש לחץ גדול – אין מה לעשות, זה משפיע. כשהראש טרוד בענייני העבודה, קשה מאוד להיות בכאן ובעכשיו. באופן טבעי דברים שחשובים לי נדחקו למטה. היה לי פחות זמן ואנרגיה לבשל אוכל בריא ומושקע, לטייל עם הילדים, לשמור על קשר עם חברות, אפילו לכתוב בבלוג שלי. הכל נדחק לשוליים.

בהערה קטנה אציין שרצה הגורל וכל זה התרחש במקביל לבעיות בריאותיות אצל האנשים היקרים לנו ביותר, כך שבאמת – זמן פנוי לא היה. וגם אורי היה בלימבו משלו, של טיפול ועבודה. כל זה בטח לא תרם ללחץ שלי.

לא לקח לי הרבה זמן להבין שמשהו פה לא עובד, וזה ממש לא מה שרציתי. 

הקושי והעומס הגיעו ממקום חיובי – של גדילה בעסק, ואפילו אם יורשה לי לומר, הצלחה. אבל ההשפעה שלהם כמובן לא היתה חיובית, והגיע הזמן לבדוק כיצד אני מנתבת את זה למשהו שיותר מתאים לי.

מחשבות על גדילה

עצרתי לחשוב. מה אני באמת רוצה? איך אני מדמיינת את החיים שלי לצד העבודה שלי?

זאת לא באמת בעיה של עצמאים בלבד. גם לשכירים יש הרבה פעמים קושי לשלב בין חיי עבודה ומשפחה (בואו, work-life balance זה אחד הביטויים השחוקים ביותר ולא סתם), אני רואה את זה בעצמי על אורי. אבל משהו בעסק עצמאי גורם לדבר הזה לצאת משליטה הרבה יותר מהר. העסק הוא באמת הבייבי שלך, ואת היחידה שאחראית להצלחה שלו.

בעסק עצמאי הרבה פעמים כשמגיעים לנקודה שאני הגעתי אליה – שבה העומס גדל מעבר ליכולות של בעלת העסק, זה סימן שהגיע הזמן לגדול. להעסיק עובדים או פרילנסרים, לקחת עוד פרויקטים, לעבוד בהיקף גדול יותר וכמובן – להרוויח יותר.

ומה כשאת מינימליסטית שמנהלת עסק?

כמובן שזה לא סותר. אפשר להיות מינימליסטית ולנהל עסק לתפארת, עם זרועות רבות. כולנו כבר יודעים היום שמינימליזם זה עניין של הגדרה עצמית. קיימים גם המון עסקים מינימליסטיים – שעוסקים במינימליזם.

אבל עבורי זה אומר שהגיע הזמן לבדוק מה אני רוצה.

הרעיון של לגדול ולהעסיק עוד אנשים שיעבדו בשבילי נשמע מעניין. אחרי ששיחקתי עם הרעיון קצת וניסיתי למצוא פרילנסרים מתאימים, עדיין לא הייתי בטוחה שזאת הדרך הטובה ביותר כרגע להשיג את המטרות שלי.

אלה הם הדברים שרציתי ליצור לעצמי בעסק:

סדר בעסק

כשהיקף העבודה שלי עלה, זה הקשה עלי לעבוד בצורה מסודרת, וגרם לי לצאת לחיפוש אחרי מערכות. מערכת לניהול לקוחות, מערכת לניהול פרויקטים וכו'. אמנם מערכות כאלה הן תחביב בפני עצמן, אבל זה גרם לי לעומס בראש ולפחד שאפספס להזין משהו למערכת ואפספס משהו חשוב.

זה לא מה שרציתי בשלב זה של חיי. רציתי שהעסק יהיה פשוט ומסודר, בלי להתאמץ יותר מדי ולעבוד קשה בשביל זה.

ובאמת באופן ממש הגיוני, ממש כמו עם חפצים בבית, כשיש לי מינימליזם בעסק, כלומר מעט פרויקטים – הרבה יותר קל לשמור על הסדר. 

חופש, והיכולת לקחת אותו

רציתי ליצור לעצמי תחושה של חופש בחיי. את היכולת לקום בבוקר ולצאת לאימון לפני העבודה, או לחתוך מוקדם כדי ללכת עם הילדים לים אחרי הגן.

ובעיקר – את היכולת לקחת חופש כשאני רוצה. למשל לקחת חודש חופש באוגוסט כדי להיות עם הילדים כשאין גנים. כי בשביל מה אני עצמאית אם לא בשביל לשלוט בזמן שלי?

שירות טוב יותר

הדבר שהכי חששתי ממנו בתקופת העומס היתה ירידת ברמת השירות. בעסקים כמו שלי – עסקים של אדם אחת, השירות והחיבור האישי הוא אחד הדברים החשובים ביותר לעסק.

כשאני לחוצה ומודאגת, זה רק הגיוני שכל סמס מלקוח יקפיץ אותי. זמן התגובה שלי איטי יותר, וחווית השירות איתי אולי פחות חלקה.

גם כאן, כשיש לי מעט לקוחות, אני מרוויחה את היכולת לתת לכל אחד ואחת את היחס האקסטרה, זמינות גבוהה יותר, ואשת מקצוע רגועה יותר. שווה, לא?

שילוב מינימליזם בעסק (או: איך החלטתי לפתור את הבעיה)

כדי להצליח לייצר לעצמי את כל מה שרציתי, להכניס מינימליזם לעסק ולהוריד ממני את העומס ותחושת הלחץ, נקטתי בכמה פעולות מיידיות.

הפסקתי לקחת פרויקטים חדשים

מיד כשהבנתי שהמצב שלי מתחיל להיות בעייתי, עצרתי כניסה של לקוחות חדשים לעסק. זה אולי נשמע מוזר, אבל קשה להגיד ללקוח "הסטודיו שלי מלא כרגע ואני לא מקבלת לקוחות חדשים". זה לא נעים ויוצר תחושה מוזרה. הרי את עסק, את לא מעוניינת בכמה שיותר לקוחות?

אבל הייתי חדורת מטרה וידעתי שזה הדבר הנכון בשבילי. לא משנה כמה מעניין הפרויקט שהגיע לסף דלתי היה, התשובה שלי היתה אחידה – אני כרגע לא לוקחת פרויקטים חדשים.

גם הרבה קולגות שהמליצו עלי (או קולגות שאני העברתי אליהם לקוחות) לא הבינו את הרעיון כל כך מהר. כהרגלם של רעשים חיצוניים, לא תמיד קל לגבור עליהם. אבל כבר התרגלתי שהדרך שלי הרבה פעמים מרימה גבות לסביבה, והייתי נחושה ליצור מינימליזם בעסק.

אין יותר רשימת המתנה

בהתחלה, כשראיתי שמגיעים אלי יותר לקוחות ממה שאני יכולה לעמוד בו, התחלתי לייצר רשימת המתנה. הסברתי ללקוחות שמוכנים לחכות שאני אתפנה עוד X זמן. קבענו לוח זמנים ואני ידעתי שיש לי ביטחון קדימה.

הבעיה? פרויקטים לא תמיד מסתיימים כפי שצופים אותם, ולרוב הם מתארכים. העולם מלא בבלת"מים של שני הצדדים, ואני לא לקחתי אותם בחשבון כמו שצריך.

כך רשימת ההמתנה הפכה להיות צוואר בקבוק וגם משהו שלוקח ממני את החופש שלי.

קיבלתי החלטה שמעתה והלאה אני לא מייצרת רשימות המתנה. אם אני לא פנויה, אני לא פנויה. אני מעדכנת בשמחה כשאני פנויה, ואם זה עדיין רלוונטי ללקוחה – נפלא. אבל אני לא מתחייבת מראש על תאריכים.

העלאת מחירים

צעד נוסף ובלתי נמנע בגדילה של כל עסק. החלטתי להעלות מחירים משמעותית כך שהמחירים החדשים שלי יהלמו את איכות המוצר שלי, את השירותים והפיצ'רים השונים שאני נותנת ללקוחותי ללא תוספת תשלום, ואת השיפור וההתמקצעות שלי לאחר שנה כבעלת עסק בתחום ולאחר שהוצאתי תחתיי כמות אתרים נכבדת, במקביל לשיעורים פרטיים רבים ושירותים נוספים שאני נותנת.

עליית המחירים היא כזו שדואגת לאינטרסים של הלקוחות שלי. הלקוחות שלי ממשיכים לקבל נותנת שירות שפנויה להם, רגועה, לא קורסת תחת עומס של המון לקוחות בניסיון לסגור את החודש.

את כל זה יכולתי להרשות לעצמי אחרי שנה וקצת בה עבדתי במחירים נגישים יותר. במהלך התקופה הראשונית הזאת צברתי ניסיון רב ותיק עבודות רחב, שעוזרים לי עכשיו לסגור עסקאות ולקבל פרויקטים מעניינים. אני לא מתחרטת לרגע על שיטת העבודה שלי ועל העובדה שהייתי אולי פחות רווחית ממה שיכולתי, כי למדתי מזה המון. ואת כל מה שלמדתי אני לוקחת איתי קדימה.

הפסקתי לשווק

אחד הדברים שאנחנו שומעים כל הזמן היא שתמיד צריך לשווק. את משווקת עכשיו כדי להישמר בתודעה אחר כך.

אולי זה נכון, העסק שלי הוא צעיר. אבל אני חיה בכאן ובעכשיו, ובכאן ובעכשיו – אני לא משווקת, ולא רואה סיבה ליצור לעצמי עוד משימות ועוד לחץ.

פגישה חודשית עם היועצת העסקית שלי

אחרי תהליך שעברתי עם יועצת עסקית, שעזרה לי להגיע לכל אותן מסקנות, הבנתי שצריך לשמר את התהליך. לכן אני מקפידה להיפגש (או לפחות מקפידה לקבוע 😉) אחת לחודש עם היועצת העסקית שלי. שעוזרת למקד אותי, לוודא שאני בכיוון שאני רוצה להיות בו, ומכווינה אותי במקרה שסטיתי קצת מהמסלול.

ומה עכשיו?

חלק מההחלטות כבר התחלתי ליישם, ועם חלקן אני עדיין בתהליך.

אני עוד לא נמצאת במקום שאני בדיוק רוצה להיות בו, אבל אני מתקרבת. אני כבר מרגישה שהצעדים שבחרתי לקחת מוכיחים את עצמם, ולאט לאט אני מרגישה יותר שקט.

את אוגוסט לקחתי לגמרי לעצמי, כמעט ללא לקוחות. וזה היה תענוג. בזמן שהתפנה לי אפילו הספקתי לעבוד על פרויקטים צדדיים שלי (מי כתבה פה תחביבים?), ואפילו הספקתי לסיים כמה פרויקטים זריזים שנכנסו לי בהפתעה. בגלל שכבר סיימתי עם רשימת ההמתנה, יכולתי לחשוב עם עצמי בכנות האם יש לי זמן לפרויקטים האלה והאם מתאים לי לקחת אותם. 

זה היה ממש מרענן, להיות באנרגיות חדשות וקלילות בעסק. במקום הכבדות והעומס שהייתי איתם בחודשים האחרונים, אוגוסט היה קליל ונעים, ובמבחן התוצאה לא פחות פרודוקטיבי משאר החודשים.

אחרי החגים אני מתכוונת לחזור לעסק במתכונת חדשה, ולראות האם ההחלטות החדשות שקיבלתי מוכיחות את עצמן. כמו עם מסע המינימליזם שלי, אני יודעת שכמו כל דבר במינימליזם, גם במינימליזם בעסק מדובר במסע. תהליך. וממש לא משהו חד פעמי שעושים ומסיימים איתו. יש צורך כל הזמן לשמר, לבדוק מה עובד ומה לא, מה עבד ועכשיו כבר לא, ומה אפשר לשפר.

---

אני ממש אשמח לשמוע ממך בתגובות מה דעתך ומה הגישה שלך לנושא איזון חיים ועבודה. מעניין אותי לקרוא גם מעצמאים וגם משכירים, כי זה כמובן לא קושי בלעדי לעצמאים.