לשחרר את האשמה – חפצים מעוררי אשמה והפרידה מהם

הרבה פעמים בתהליכים של סינון וניפוי אנחנו פוגשים חפצים מעוררי אשמה – חפצים שאנחנו יודעים בוודאות שלא השתמשנו בהם בשנה האחרונה, כנראה שכשהגיעו לחיינו השתמשנו בהם פעמים ספורות אם בכלל, והסיכוי שנשתמש בהם אי פעם בעתיד הוא אפסי.

ועדיין קשה לנו להיפרד מהחפצים האלה.

אלה לא חפצים סנטימנטליים שאנחנו קשורים אליהם רגשית. אני לא מדברת על אוסף הדיסקים שלכם או המחברות מהתואר, אני מדברת על חפצים שקנינו כי ייעדנו להם שימוש מסוים, ובפועל לא השתמשנו בהם.

לרוב החפצים האלה עלו לנו כסף, ואולי לא מעט כסף.

הרבה פעמים אלה דברים שמייצגים את האדם שאני רוצה להיות.

בלנדר מעורר אשמה
Photo by Brandless on Unsplash
קניתם בלנדר והחלטתם שכל המשפחה תשתה שייק ירוק כל בוקר לפני המסגרות?

דוגמאות קלאסיות: מסחטת מיצים, אופה לחם, מכשיר כושר ביתי.

כמובן שיש לא מעט אנשים שבאמת משתמשים במכשירים כאלה, ובמקרה כזה ברור שאין צורך להיפרד, אלה רק דוגמאות!
אבל להרבה מאיתנו יש חפצים כאלה שבאמת לא זוכים לשימוש, ועל זה אני מדברת.

בואו נדבר רגשות

כשאתם מנסים להחליט אם להיפרד מחפץ כזה, אתם מרגישים כאב – "כואב לי הלב".

ואתם מרגישים גם אשמה – החפץ הזה עלה לכם כסף, תכננתם להשתמש בו ובסופו של דבר לא השתמשתם בו!

אז אנחנו מרגישים הרגשה לא נעימה ולעתים קרובות אנחנו בוחרים להוריד את התחושה השלילית ע"י החלטה שנשמור את החפץ עוד קצת – לפעמים אנחנו מחליטים שכן נתחיל להשתמש בו. אולי בדיוק היינו מאוד עסוקים בעבודה אז לא היתה לנו הזדמנות? ואנחנו אומרים לעצמנו שמקסימום ניפטר ממנו בסבב הבא.

ואתם יודעים מה? אני מבטיחה לכם שבמעבר דירה הבא תגלו שעברה עוד שנה בלי שהשתמשתם בו.

אופניים מעוררות אשמה
Photo by Tiffany Nutt on Unsplash

אני פה כדי לשחרר אתכם מהאשמה. 

אני מאמינה שאין צורך לפצוח במונולוג על תרבות הצריכה ועל הפעילות הבלתי פוסקת של חברות הפרסום וכמה שאנחנו מוצפים וחשופים לפרסום בכל כיוון. הם משקיעים תקציבי ענק במחקר כיצד לגרום למוח שלנו לרצות לקנות, והם טובים במה שהם עושים. אתם יודעים את זה. אנחנו לא אשמים. אנחנו רק מנסים לשרוד בתקופת השפע הגדולה ביותר שידעה האנושות. תנו לעצמכם רשות לשחרר.

ואני רוצה לספר לכם משהו חשוב:

אם אתם בוחרים להשאיר את החפץ הזה איתכם אתם עושים לעצמכם עוול כפול:

  • בכל פעם שתראו אותו עכשיו, תמשיכו להרגיש רע לגביו. אתם בוחרים להשאיר בבית שלכם חפץ שגורם לכם להרגיש קצת רע בכל פעם. האם אתם באמת רוצים קצת להתעצבן כל פעם שאתם פותחים את ארון המטבח? תאמינו לי שזה לא חייב להיות ככה! אפשר לפתוח את הארון ולחייך.
  • בפעם הבאה שתעשו תהליך ניפוי, תצטרכו להחליט לגביו שוב! ושוב להרגיש רע! אתם רק דוחים את ההחלטה, והרגש השלילי יופיע שוב גם בפעם הבאה.

ועכשיו מגיע החלק הטוב:

אם תחליטו להיפרד מהחפץ הזה כבר היום, זאת תהיה החלטה שתכאב לכם קצת יותר מאשר אם תחליטו להשאיר אותו. נכון.

אבל זהו.

אתם לא תראו אותו יותר.

הוא לא יציץ לכם מארונות המטבח או מאיפה שהוא לא נמצא.

אתם לא תפגשו אותו בניפוי הבא.

ההקלה תהיה מיידית.

אני מבטיחה.


אני ממליצה גם לקרוא את פוסט ההמשך בסדרת האשמה שלי – למה יש לנו בכלל חפצים מעוררי אשמה?

ספרו לי בתגובות על החפצים מעוררי האשמה שלכם! מכונת גלידה? גאדג'ט לניקוי הבית? אתם חושבים שהגיע הזמן להיפרד מהם?

תמונה של אפי
אפי

אמא, מינימליסטית, כותבת.

הרשמה לניוזלטר:

9 Responses

  1. היי!
    וואו… יש לי ארון שלם של חפצים שלא השתמשתי בהם שנים!
    האם את זורקת אותם?
    או מנסה למכור אותם?

    1. היי!
      יאללה, זה הזמן להיפרד מהם!
      מכירה/מסירה- זה מאוד תלוי בחפץ וכמה אנרגיה יש לי.. בדר"כ אני מוכרת רק דברים שאני חושבת שיהיה לי קל יחסית למכור, ובאמת דברים שאקבל עליהם סכום נאה, כי גם ההתעסקות בהתמקחות ותיאומים יכולה להיות מייאשת, תרבות הקניה ביד שניה פה לא תמיד הכי מפותחת.
      אני גם מתמחרת במחיר נמוך יחסית, שישתלם לקנות. בערך 40% מערך הפריט, כי הכי חשוב לי שהוא יצא מהבית כמה שיותר מהר – עד עכשיו הוא ישב לי בארון ללא שימוש, אז אני מעדיפה למכור במחיר נמוך מאשר שימשיך לשבת בארון ולא לקבל עבורו דבר.
      אני גם מוסרת הרבה בקבוצת האמהות המקומית שלי, זה עובד יפה אם משקיעים קצת בלצלם תמונות, ואנשים ממש אוהבים לבוא לקחת. זה גם דורש קצת התעסקות אבל מנסיוני הכי פחות!
      והאפשרות האחרונה היא למסור לביגודית של ויצ"ו – לפחות אצלי הם ממש שמחים לקבל לא רק בגדים אלא גם כלי מטבח, צעצועים ומכשירים.. אצלנו אפשר פשוט לשים את זה מחוץ לחלון שלהם והם לוקחים. אפשר לשאול אם גם אצלכם זה ככה ואז זה גם קל יחסית.

  2. בגדים בגדים בגדים…
    1. כאלה שקצת קטנים עלי אבל אוטוטו הם יהיו בדיוק מצויינים (וואלה זה כנראה לא הולך לקרות שבוע הבא כנראה)
    2. בגדים שהם לא ״אני״. שכשקניתי אותם חשבתי שהם יעשו אותי אני חדש ואחר, אבל בפועל אני לא בוחרת אותם כי הם לא אני.

  3. חלק מהקושי להיפרד מהחפצים האלו כי זו בעצם פרידה מהאדם שרצינו להיות – כזה ששותה שייקים או אופה לחם או עושה כושר.
    הקושי הוא ההשלמה הסופית שכבר לא נהיה אותו האדם שרצינו.
    היתה.לי בעבר מכונת פסטה שהשתמשתי בה פעם אחת. קסם לי מאוד להיות אדם שמבין פסטה טריה למשפחה שלו. אחרי כמה שנים נמסרה לבעלים אחרים (שלמיטב ידיעתי גם שם היא נותרה כאבן שאין לה הופכין)
    השלב הבא הוא להיפטר מהבלנדר שתקוע במדף גבוה מדי בשביל שאוכל למסור אותו…

    1. בדיוק ככה. זה קשה לפעמים אבל ההארה הזאת היא שלב הכרחי בהתפכחות.
      מכונת פסטה – חפץ מעורר אשמה קלאסי! מי מכין פסטה טריה למשפחה שלו יותר מפעמיים בחיים?😂 אולי איזה איטלקיה זקנה בכפר בצפון איטליה שעוד אין לה חיבור לאינטרנט.. 😂

  4. היי אפי,
    את כותבת ממש מעניין וקליל, כיף לקרוא! עברתי כבר על כמה פוסטים שלך 🙂
    למען האמת אני לא קרובה למינימליזם, לא בגלל שאני קונה הרבה, להיפך, אני מאוד מודעת לתרבות הצריכה ולכך שאנשים עסוקים בלקנות ולקנות.. אז אני לא קונה אבל אצלנו במשפחה שומרים מה שנקרא "ליום סגריר", כי "אולי נצטרך מתישהו.."
    הרבה פעמים אני נאבקת בעצמי (ובשאר המשפחה) בניסיון לשחרר דברים ולהרגיש את תחושת הקלילות מכך שהעין שלנו תספוג פחות חפצים פר מטר מרובע ושהארונות יוכלו לנשום קצת.
    שמעתי פעם מישהי אומרת שזה שאנשים דוחפים דברים למחסן ולא רואים אותם יותר, זה לא אומר שזה הפסיק להכביד להם על הנפש. מחסנים הם כמו מעמקי הנפש, שם טמונים הרבה משקעים, פחדים, רצונות..
    בהחלט תחום מעניין ושווה לכל אדם לנסות להתבונן על עצמו ועל החלל שבו הוא חי ולשאול את עצמו שאלות.

    אגב יש משהו מעניין בתקופה המוזרה הזו של הקורונה, לדעתי, שהכל נעצר ובאים כל מני רגעים של הבנות או שאלות על אורך חיים, צריכה, מי ומה חשוב.. כאילו ה"קאט" בחיים נתן מקום לדברים אחרים להישמע ולצמוח.. מה דעתך על כך?

    🙂
    דנה

  5. היי דנה, תודה על התגובה שלך. ♡
    המשפט הזה כל כך יפה, אני ממש מתחברת לזה. באופן אישי היה לי במקום מחסן את ה"מתחת למדרגות" – שם דחפתי את כל מה ששמרתי ליום סגריר וחשבתי שרחוק מהעין רחוק מהלב. אבל בפועל זה באמת לא הפסיק להכביד עלי, ורק אחרי שהתמודדתי עם הדברים האלה והוצאתי אותם הוקל לי.
    לגבי הקורונה – מסכימה איתך בגדול. זה נתן לכל העולם רגע של עצירה והתבוננות פנימה. לפחות אני יודעת שככה אני הרגשתי.
    יום מקסים 🌸

  6. אני בתהליך השל הכנסת המינמליזם לחיי כבר תקופה ובעיקר הקושי הוא לזרוק חפצים שניתנו גם במתנה ויש משמעות מאחוריהם מעבר לכסף הרב הפיתרון שמצאתי הוא להעביר למישהו מהקרובים ככה שאנחנו יועדים שהחפץ עבר למי שצריך אותו וישתמש בו והוא עדיין "קרוב אלינו" ולא נזרק.

    1. תודה על התגובה!
      זה באמת פתרון שהרבה אנשים מחפשים. הבעיה איתו שהרבה פעמים קשה למצוא מישהו שבאמת ישתמש במוצר, וזה יכול לעכב ולייאש. כתבתי על זה בפירוט בפוסט איך מתחילים ומה עושים עם החפצים. אם זה עובד לכם – מעולה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצה עוד מינימליזם?

כדאי להירשם לניוזלטר. אני שולחת עדכון אחת לחודש.

רוצה עוד מינימליזם?

כדאי להירשם לניוזלטר!

אני שולחת עדכון אחת לחודש.