hustle culture – תרבות ה-hustle והבריחה ממנה

היום נדבר על תרבות ה-hustle: מהי תרבות ה-hustle, למה היא גורמת והאם וכיצד ניתן להתחמק ממנה.

לפני מספר שבועות פרסמתי כאן את משנתי לגבי שעמום. בפוסט ההוא הצבעתי על כך שכולנו צורכים היום תוכן ללא הכרה, תוך כדי ביצוע משימות אחרות ולאורך כל שעות היממה, בלי רגע אמיתי לעצמנו.

הצבעתי על שתי סיבות שאני רואה בהן אחראיות לתופעת ההימנעות מזמן פנוי:

  • חוסר יכולת לשאת שעמום – על כך הרחבתי בפוסט הקודם.
  • תרבות ה-hustle – עליה נרחיב היום בפוסט הזה.

כולם מדברים על פרודוקטיביות, אף אחד לא מדבר על שקט

כשהתחיל בלאגן הקורונה וכמעט כולם עברו לעבודה מהבית, בנוסף לדיבורים רבים על העקומה ועל ההתנהלות של משרד הבריאות, דבר אחד נוסף בלט לי מאוד.

אני יודעת שלא כולם חולקים את אותו פיד בפייסבוק, אבל אצלי בפייסבוק ובשאר המדיות כולם דיברו על פרודוקטיביות: איך לעבוד מהבית, איך לייצר הכנסה פאסיבית, איך להתאים את עצמנו לאון ליין, איך מצליחים לעבוד כשהילדים בבית… איך לא לעצור. איך להמשיך. איך להצליח.

באופן אישי אני הרגשתי שהרצון שלי לעצור ולעכל מונע ממני להתחבר לשאר העולם שהמשיך להסתובב איכשהו. אני רק רציתי להשתבלל ולהתכרבל, אבל מסביבי הכל איך שהוא המשיך, ואני הרגשתי שאני חייבת ליישר קו.

הריצה אחרי המשימות

ממש קצת לפני פריצת הקורונה פתחתי עסק קטן (בחרתי תקופה מעולה, אני יודעת😅). מתוך רצון להתמקצע ולהשתפר, כמובן שאני קוראת וצורכת תכנים רלוונטיים רבים. הן תכנים שקשורים ישירות לתחום העסק שלי והן תכנים הנוגעים לניהול עסק, שיווק עסק קטן ועוד.

לפני מספר שבועות מצאתי את עצמי עושה דבר מוזר – יצאתי לריצה (לא, זה לא הדבר המוזר), ובזמן הריצה, במקום להקשיב למוזיקה כמו תמיד הקשבתי לפודקאסט מקצועי. חשבתי לעצמי שזה פתרון מעולה – ככה אני יכולה לנצל את הזמן שלי ביעילות, גם לעשות פעילות גופנית וגם ללמוד ולהתמקצע!

אלא שבאמצע הריצה פתאום הבנתי שבעצם אני חוטאת למטרות שלי. הרי חלק מהמוטיבציה שלי לרוץ, מלבד המוטיבציה הבריאותית, היא לנקות את הראש. זמן הריצה והפעילות הגופנית בשבילי זה זמן להשתחרר מכל הדאגות היומיות שלי. זה כמעט הזמן היחיד שבו המחשבות היחידות שעוברות לי בראש הן מחשבות שקשורות לפעילות עצמה, לכאן ועכשיו, ל-doing ולא ל-being.

אז למה לערבב בין קודש לחול? למה להכניס לתוך הזמן המיוחד הזה עניינים יומיומיים? לא רק שבמקום להתעסק בריצה ובכאן ועכשיו התעסקתי במה שנאמר בפודקאסט, אלא שבאופן טבעי המחשבות שלי נדדו מנושא הפודקאסט לנושא העסק שלי…איזה משימות עומדות בפני, מה אני צריכה להספיק השבוע, עם מי ממש חשוב לדבר מחר בבוקר..

כשתפסתי את עצמי הייתי באמצע הריצה כבר, החלטתי להעביר בחזרה למוזיקה שלי ובאופן טבעי גם הריצה היתה הרבה יותר קלה ויכלתי לרוץ הרבה יותר טוב, כי התרכזתי במה שאני עושה, וכי פופ של שנות התשעים הרבה יותר מתאים למקצב הריצה מאשר פודקאסט של שני גברים שמשוחחים ביניהם על שיווק…

קפה

תרבות ה-hustle

אז מאיפה בכלל הגיע לי רעיון המוטליטאסקינג האדיר הזה? אני מפנה אצבע מאשימה לתרבות ה-hustle שמקיפה אותנו.

תרבות הHustle היא תרבות שמקדשת עבודה קשה. זאת תרבות שמעריכה הצלחה שהגיעה בעקבות עבודה מאומצת מתמשכת. התרבות שגורמת לנו להרגיש גיבורים כשאנחנו מצליחים לג'נגל הכל, לעשות הכל מהכל ולא לנוח לרגע. להגיע לעבודה כשאנחנו לא מרגישים כל כך טוב, כי יש משימות חשובות השבוע ואנחנו רוצים להצליח. להצליח להיות גם עובדת מסורה וגם אמא משקיעה, לעבוד מהבית אחרי שעות העבודה, ובשעות הלילה לעבוד על העסק הצדדי שלנו. תרבות הHustle דוחקת בנו להיות תמיד פעילים ותמיד לעבוד. ואם יש לך תחביב – כדאי למנף גם אותו להכנסה! 

וזאת גם הסיבה שאפילו בתקופות כמו בתקופה הקורונה, ממש בשבועות הראשונים של הסגר, אנחנו ממשיכים לקבל את המסרים שלמרות הכל אנחנו צריכים להמשיך ולא לעצור. וזה בדיוק הזמן ללמוד עוד מיומנויות חדשות ולהתמקצע עוד. להשקיע את הזמן הזה בהגדלת היתרון היחסי שלנו, פתאום אנחנו מוצפים במוצרים דיגיטליים חדשים מסביבנו – בעלי עסקים לא מפסיקים לנוע, ובתור מי שהצטרפה למעגל בעלי העסקים, אני יכולה לספר שלא הפסקתי לקבל קריאות להתאים את עצמנו למשבר ואפילו להגדיל רווחים!

בלי רגע לעצור, להתבונן, לעכל.

תרבות ה-hustle – עבודה והצלחה

התרבות הזאת היא מאוד מפתה!

בניגוד לוורקהוליות של ההורים שלנו, שעבדו בלי הפסקה למען ערך העבודה הקשה, פה אנחנו עובדים ללא הפסקה למען סגנון חיים מסוים, ולמען ההצלחה. 

ואנחנו נמשכים לסיפורי הצלחה, וכשאנחנו שומעים על עוד סיפור הצלחה שהגיע בעקבות עבודה קשה, מוטיבציה והתמדה, אנחנו לא יכולים שלא להפנים את המסרים הללו ולרצות גם.

כל רעיון ה-גירל בוס (girl boss) מגיע מהעולם הזה – גירלס בוס היא אישה הנמצאת בשליטה על חייה ועל זמנה, מרוויחה כסף מסגנון החיים שלה ומהתהילה שהיא צוברת ברשתות החברתיות. היא לא חייבת דין וחשבון לאף אחד, וההצלחה שלה מגיעה מהאופי שלה ומהכשרונות שלה. החיים שלה מסודרים ומאורגנים והיא לא מפספסת אף רשת חברתית.

נשמע מושלם.

אנחנו גם נמשכים לאפליקציות תכנון ולמתודות שונות לתכנון זמן – יומנים אלקטרוניים, בכל שנה יוצאים עשרות סוגים שונים של פלאנרים – יומנים מנייר כמו של פעם, עזרים שונים לתכנון וניהול הזמן כמו מדבקות, טיימרים אלקטרוניים ועוד ועוד ועוד.

הרעיון שבאמצעות השיטה הנכונה או האפליקציה המדויקת נצליח להשיג את השליטה המוחלטת על החיים שלנו הוא כל כך מפתה שקשה לעמוד בפניו. אז אנחנו מנסים יומן אחרי יומן, אפליקציה אחרי אפליקציה, שיטה אחרי שיטה. אתמול כולם חילקו את היומן שלהם לבלוקים בזמן שתיית מי לימון, היום כולם רוצים להיות חלק ממועדון החמש בבוקר, מחר כולנו נשתמש בתוכנה חדשה שתשנה לנו את החיים.

והמטרה?

יותר.

להספיק יותר. לעשות יותר. להצליח יותר. להיות יותר. יותר.

המטרה של hustle culture - יותר

לא כל הנוצץ

אני פותחת את החלק הזה בקלישאה: האויב של הטוב הוא הטוב ביותר.

כדרכן המרגיזה של קלישאות, גם במשפט הזה יש לא מעט אמת.

אני חושבת שזה ברור לכל מי שקורא אותי, שהתרבות הזאת היא בעייתית ביותר. היא מתישה, קשה לעמוד בזה לטווח הארוך ואנשים מתייאשים ושוקעים. היא גם מטעה, עובדים רבים עובדים את עצמם למוות כאשר מי שבאמת גורף את הרווחים זה לא הם, אלא המנהלים שלהם ובעלי החברות. ובעיקר – היא בכלל לא פרודוקטיבית. שעות עבודה ארוכות יותר לאו דווקא מעידות על עבודה איכותית יותר. אנחנו בישראל צריכים לדעת, עם שבוע עבודה מההארוכים בעולם, ופריון עבודה לא גבוה במיוחד (עם תפוקה לשעת עבודה מהנמוכות במערב). 

תרבות הhustle – הבריחה הגדולה

בפוסט השעמום שלי כתבתי כיצד אני ממליצה לחבק את השעמום וללמוד להתחבר אליו. כך אני גם מנסה להימנע מתרבות ה-Hustle. עבודה היא חשובה. היא חשובה כמובן כדי להתפרנס וזאת גם הרגשה מעולה לעבוד במשהו שאוהבים ומחויבים אליו! אני לא אשקר, הרבה פעמים בסוף יום העבודה ממש קשה לי להתנתק, גם כי אני באמת נהנית, וגם כי אני מרגישה שיש עוד כל כך הרבה שרציתי להספיק.

עם זאת, עבודה היא לא הכל. ואפשר לקחת את הדברים לאט, ולא חייבים להתנפל על העולם. כדאי להשאיר זמן גם כדי לנוח, לעסוק בתחביבי נוספים ולבלות עם המשפחה. ואני באופן אקטיבי מזכירה את זה לעצמי ולבן זוגי ודואגת גם לעשות זאת.

הבריחה מתרבות ה-hustle

האם ברחתי?

לא, עוד לא.

אני מאמינה שזה קשור למקום שלי בחיים – כפי שסיפרתי, העסק שלי עוד ממש בחיתולי ניובורן, וכמו תינוק קטנטן הוא עדיין לא סיגל לעצמו יום ולילה. וגם אני, עוד חדשה וצעירה בעולם הזה, צריכה ללמוד איך לעשות את זה כמו שצריך ואיך לשים סטופ מתי שצריך, ולהתרכז בחיים עצמם – הילדים, המשפחה, ואני.

מי שכבר מכיר אותי יודע – אני מאמינה שמודעות היא חצי הדרך לפתרון. ברגע שאנחנו מבינים את ההשפעות של הסביבה שלנו עלינו, הרבה יותר קל להבין כיצד לצאת מזה.

במקביל לכך שעוד לא הצלחתי להתנער מתרבות ה-hustle, אני גם מנסה להיות סלחנית כלפי עצמי ונותנת לעצמי את המקום ללמוד, לעכל ולבסוף ליישם.


מה איתך? האם תרבות ה-huslte משפיעה גם עליך? והאם ניסית להתנתק ממנה? אשמח לשמוע בתגובות את המחשבות שלך על הנושא וטיפים כיצד לנקות את הראש מהאמונות שדבוקות בו.

הרשמה לניוזלטר:

36 תגובות

  1. יופי של פוסט, מתחברת מאוד למה שכתבת. יש בעיניי משהו מאוד חשוב בלדעת לעשות עצירה אמיתית, לתת לעצמנו זמן פשוט להיות.. זה מאתגר ולא פשוט אבל אני חושבת שעצם המודעות מביאה איתה כבר צעדים לכיוון טוב.

    1. יס! תודה על הפוסט הזה, כל כך מתחברת ובול בזמן. האמת שבזמן הקורונה גם אני הגעתי אל התובנות האלה שרגע, לי בכלל לא מתאים עכשיו to hustle כמו כולם. שבועיים ראשונים אפשר לומר שדי נחתי וזה היה מטורף ההשלכות של ההפוגה הזו על העסק והחיים בכלל.

      1. לימור זה פשוט מהמם שהצלחת לעצור! ומה היו ההשלכות של ההפוגה?

    2. תודה נירי, זה עוזר גם לדעת שמתחברים. אין ספק שאני צריכה לעשות עצירה אמיתית.

  2. בדיוק על זה חשבתי השבוע! לא ידעתי איך קוראים לזה בשפה המקצועית אבל ממש ממש מתחברת.
    כל המירוץ הזה וההרגשה שצריך להספיק לנצל כל דקה ממש מתיש ובא לי לחזור לחיות בפשטות ועם זמן פנוי "סתם" ללכת, לטייל, לנהוג לשמוע מוזיקה, לנוח ולבהות בטלויזיה מבלי לשמוע פודקאסטים או לצרוך תכנים במקביל.

  3. האמת שאת ממש צודקת, גם מכל עבר אני שומעת כל הזמן עבודה קשה, עבודה קשה, העולם משתנה, צריך וצריך עוד ועוד וזה מלחיץ מודה.. עדיין לא הצלחתי לאזן את זה ואני חוטאת בזה המון 🙈

    1. אז זהו, שבאמת מאוד קשה לאזן את זה! אני מרגישה את זה על בשרי. יש גם תחושה שאם כולם מסביב רצים ואנחנו לא רצות – אז אנחנו נשארות מאחור ולא רלוונטיות. אבל האמת היא שזה לא ממש מדויק כי אנחנו יכולות להיות יותר מרוכזות ויותר טובות במה שאנחנו עושות.

  4. מזדהה מאוד. אני עוד בעצירה והתבוננות מימי הקורונה, משתדלת מאוד לא להגרר, זה לא ממש פשוט אל מול העולם בחוץ.

    1. אני חושבת שהקורונה ממש חידדה לכל אחד מה הוא באמת צריך, תהליך ממש מעניין.

  5. שלח לי שקט בקופסא – זה מה שזימזמתי לי תוך כדי קריאת הפוסט שלך.
    אל מול תרבות ה Hustle אני מביאה את הנוכחות. להיות נוכחת כאן ועכשיו למה שמבקש ביטוי. לפעמים זה להשקיע עוד שעה והרבה פעמים זה להניח. לעשות הפוגה.
    כבר אמרתי לך שאני אוהבת את הראש שלך 🙂

    1. מאמצת את הפסקול שלך!❤️ וגם את היכולת להניח את הדברים ולעשות הפוגה.

  6. כתבת נהדר! אני מאוד בעד לתכנן את החיים נכון כדי לא להתמכר לתרבות ה-hustle… הלחץ החיצוני באמת חזק, אבל כמו שכתבת, מודעות היא חצי הדרך לפתרון 🙂

    1. תודה רבה! לקח לי גם זמן להגיע למודעות ואני מאמינה שעכשיו הדברים לאט לאט ישתפרו.

  7. לפני כשבוע אמא שלי באה אליי לעזור לי עם הילד שלי בן 2.9
    לקראת סוף היום עשינו לו אמבטיה לפני המקלחת כי הוא מאוד אוהב
    יש לו שם כמה צעצועים שהוא איתם כבר שנתיים בערך שהוא משחק איתם
    אמא שלי אמרה לי שזה לא מספיק הצעצועים ושהם לקטנים יותר ושזה ישעמם אותו
    אמרתי לה שמצויין כי משעמום יכולה להגיע היצירתיות
    כל הקורונה בזמן שהיינו איתו בבית לא הייתה תוכנית מה נעשה היום – רק ארוחות ושינה היו בזמנים קבועים ופשוט מה שהתחשק לנו עשינו..
    היה נפלא
    חייבת להודות שזה גם בזכות זה שבעבודה שלי אין כזה דבר לקחת עבודה הייתה
    זה מאפשר לי להיות הרבה יותר נוכחת ואני חושבת שזה מעולה
    הבאנו אותו עם תכנון ועם רצון וסגנון ההורות שלי זה להיות נוכחת בגידול שלו עד כמה שמתאפשר לי

    1. זה פשוט מעולה. כל מה שאני מדברת עליו – מקום ליצירתיות לפרוח, בלי לברוח להסחות דעת, עבודה שלא לוקחים הביתה, מחשבה על סגנון החיים ולא פעולה אוטומטית. מדהים. ❤️

  8. אני ממש מתחברת למה שכתבת. אני חושבת שאצלי זה בעיקר מתיישב ממש על נושא של איזון בית ועבודה, לשים גבולות למעסיקים (ולעצמי), ללמוד לשבת לשחק עם הילדים (אבל באמת לשחק), ולדעת לשמור טוב טוב על אותם רגעים נטולי משימות.
    מה שהיה באמת יפה בתקופת הקורונה זה שהרגשתי שכולם סביבי מתיישרים אליי – לכולם יש את הזמן הזה שהם לא יכולים להיכנס לישיבה כי זה הזמן שלהם עם הילדים, שלהגיד "אני לא יכולה להיות זמינה לעבודה" הפך ללגיטימי, ויכלתי בקלות מאוד להגיד שמשימה לא תסתיים בזמן, פשוט כי אי אפשר.

    1. בדיוק. לשבת לשחק עם הילדים וגם שהראש יהיה בכאן ובעכשיו ולא במשימות…

  9. איזה פוסט נהדר.
    גם אני פתחתי עסק ובלוג קטן דקה לפני הקורונה, וכל התקופה הזו רק הוצפתי מכל עבר ברגשות אשם שאני לא מספיק ממנפת את התקופה הזו ומוציאה ממנה את "הטוב ביותר".
    לקח לי המון זמן לשחרר את רגשות האשם האלו ולהבין שזה לגמרי בסדר לקחת זמן לעצמי ולנשום, להתנתק, להשתעמם. צריך גם את זה.
    תודה על הפוסט ועל התזכורת החשובה 🙂

    1. זה באמת היה מאוד מציף. את צריכה להיות מאוד גאה בעצמך ששיחררת את רגשות האשם.🌺

  10. פוסט מעולה וכה רלונטי!
    כל כך קל להשאב לתחושה הזו שחייבים להספיק ולהשיג עוד ולעשות עוד..וזה כל כך מתיש ולא מתיר מקום לדברים החשובים באמת.
    דוקא בקורונה הייתי עסוקה בלהיות.ברוגע,בלי ריצות ודד ליינים.
    וזה היה נעים.
    ועצוב באיזו קלות ומהירות "חוזרים לשגרה".חוזרים לרוץ.ולהספיק.ולהשיג..
    אבל כמו שכתבת,כשיש מודעות,יש תקווה לשינוי☺

    1. בטח, יש תחושה שכמה שיותר מהר נחזור לשגרה ככה הכל יחזור לעצמו ולמה שהיה. וברור שזה לא יהיה.
      מי שעצר להתבונן – הקורונה והסגר נתנו לו הזדמנות להבין מה באמת נחוץ ומה לא.

  11. מאוד מאוד מתחברת למה שרשמת.
    בפסק זמן שכפתה עלינו הקורונה, פתאום היה זמן לעצור ולחשוב. שנינו היינו בחל"ת, היה לנו הרבה יותר זמן פנוי ופחות הכנסה. וזה לא היה כ"כ רע. אז מהי בעצם ההצלחה הזו שאנחנו רצים לכיוונה כל הזמן? להיות יותר יעילה ולמקסם את ההכנסות שלי כדי לקנות טלפון חדש יותר? או חופשה יקרה בקיץ? פתאום כשלא עבדתי, הבנתי שחלק מהרכישות האלו (היוש קניות אימפולסיביות בנקסט והזמנות של אוכל מוכן הביתה) זה דברים שאני לא באמת רוצה, אלא דברים שאני קונה כדי לפצות את עצמי על העומס היומיומי של העבודה והילדים והמרדף הבלתי פוסק שבחיים המודרניים… ואני רצה ורצה בלי להגיע לשום מקום ובלי להנות מהדרך.
    אנחנו כבר התחלנו לחשב מסלול מחדש, לעבר חיים שאנחנו מקווים שיהיו שלווים יותר, גם אם רווחיים פחות.

    1. בדיוק, אולי באמת אנחנו צריכים להגדיר לעצמנו מה היא באמת "הצלחה" ואז נוכל גם באמת להשיג אותה, גם ליהנות מהדרך וגם ליהנות מהחיים בלי הלחץ הזה.
      אני שמחה שאתם מחשבים מסלול מחדש, זה היופי בחיים האלה – הכל ניתן לשינוי.

  12. היי, מזדהה ביותר! לצערי, למרות שמודעת לעניין כבר זמן-מה, לא מצליחה להפנים ולפעול בכיוון.
    שלושה חודשים בחל"ת ולא היה יום אחד שלא עבדתי בו ופשוט נחתי בלי ייסורי מצפון.
    פוסט מעולה.

    1. היי אלכסנדרה!
      אל תשכחי גם להיות סלחנית כלפי עצמך.❤️ הלחצים המופעלים עלינו כל כך חזקים, זה באמת לא פשוט להתנתק.
      תודה רבה 🙏🏻

  13. הי!
    מסכימה איתך לגמרי שבעולם המודרני המערבי כיום התפתחה תפיסה שיש צורך קיומי ממש בפרודוקטיביות שנובעת מעבודה קשה. יש לתפיסה הזו שורשים עמוקים מאוד. אנשים עובדים שעות ארוכות כדי להשיג חפצים ולייף סטייל מסויים ובסוף אין להם זמן להנות ממנו.
    באופן אישי, לפני כמה שנים החלטתי לצאת מהמרוץ הזה. כעצמאית, אני עדיין מוצאת את עצמי עובדת יותר ממה שהייתי רוצה, אבל ללא השוואה בכלל לתקופה שבה הייתי שכירה, בתנאים שלי, בלי שעות אינסופיות על הכביש, והכל בשביל השורה התחתונה בחשבון הבנק של איזה אמריקאי שמעולם לא פגשתי.
    יש לי זמן להיות עם הילדים שלי, זמן לעשות כלום (חשוב! ומתקשר עם הפוסט שלל בנושא השעמום) וזמן לבלות עם אנשים אהובים ולעסוק בפעילויות שמשמחות אותי.
    אגב – אני מניחה שאת מכירה את הבלוג סלואו של עמית נויפלד, ואולי גם את סמדר לוי שואף שמדברת גם היא על האטה. אם לא, אני ממליצה לעקוב אחרי שניהם :-).
    תודה על המאמר! כיף לגלות אחיות לדרך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצה לקרוא עוד ממני?

כדאי להירשם לניוזלטר. אני שולחת עדכון אחת לשבועיים.

רוצה לקרוא עוד ממני?

כדאי להירשם לניוזלטר!

אני שולחת עדכון אחת לשבועיים. בלי ספאם.