על השעמום (או: הורות בימי קורונה)
26/03/2020
בשבוע האחרון אני כמעט ולא מפעילה את הילדים. כן, ממש כך. למרות שביום הראשון לקייטנת הקורונה תכננתי לו"ז מדוקדק, לאט לאט הרגשתי שהם פחות ופחות
תפריט
אני חושבת וכותבת לא מעט על מינימליזם ועל כל מה שמתלווה לו – צרכנות, התנהגות, פסיכולוגיה.
בשבוע האחרון אני כמעט ולא מפעילה את הילדים. כן, ממש כך. למרות שביום הראשון לקייטנת הקורונה תכננתי לו"ז מדוקדק, לאט לאט הרגשתי שהם פחות ופחות
הגעתם לפוסט המשך לפוסט הקודם –לשחרר את האשמה – חפצים מעוררי אשמה והפרידה מהם. בחלק הקודם הצגתי את החפצים האלה לעומק, דיברתי קצת על התחושות
היי! איזה כיף שאתם פה. אני אפרת, אבל אתם כבר יכולים לקרוא לי אפי! אני חיה עם אורי בן זוגי, ויש לנו שני בנים מקסימים
הרבה פעמים בתהליכים של סינון וניפוי אנחנו פוגשים חפצים מעוררי אשמה – חפצים שאנחנו יודעים בוודאות שלא השתמשנו בהם בשנה האחרונה, כנראה שכשהגיעו לחיינו השתמשנו
טוב, האמת שלהגיד שאני לא אוהבת את שיטת קון מארי לסידור הבית זה יהיה קצת מוגזם, אז למעשה אני חושבת שהרגע השתמשתי בקליק בייט הראשון
אני לא מתיימרת לתת פה הגדרה אבסולוטית, חשוב לזכור שאנשים מגיעים למינימליזם ממקומות שונים מאוד ועם מוטיבציות שונות. אני רוצה לשתף מה זה מינימליזם עבורי.