איך מינימליזם חסך לי כסף

מינימליזם חסך לי כסף. אמרתי את זה כמה פעמים, אבל מעולם לא הרחבתי יותר מדי בנושא.

היום אני משתפת אתכם בסיפור האישי שלי. אין לי פה כוונה להציג אמת מוחלטת, אלא רק לשתף את נקודת המבט שלי ואת הסיפור שלי על איך מינימליזם חסך לי כסף.

אני מרגישה את החיסכון בשלוש קטגוריות עיקריות: זמן, קניות, ומגורים. איך?

מינימליזם חסך לי זמן

הסעיף הראשון הוא אמנם לא בדיוק כסף, אבל אני מאמינה שכולנו מכירים את המשוואה.

וזה נכון, זמן באמת שווה כסף. אני יודעת את זה כי מאז שהתפנה לי זמן, יש לי פנאי לעסוק גם בדברים מהנים כמו הבלוג הזה, וגם יותר זמן לעבוד, בחיי.

איפה מינימליזם חסך לי בזמן?

פחות דברים לנקות

זה נשמע מצחיק, אבל באמת יש לי הרבה פחות דברים שדורשים ניקיון. הרהיטים פה עשו את עיקר העבודה – יש לי פחות שולחנות ופחות שידות ופחות ארוניות לסדר ולנקות. אבל לא רק, יש לי גם פחות כלים לשטוף בסוף היום ופחות צעצועים לאסוף. כל המשימות הקטנות האלה מצטברות לפרק זמן לא קטן בכל יום, ואני נשבעת שבעבר הייתי מוצאת את עצמי מפנה זמן לניקיון באמצע היום, דבר שהיום כבר לא קורה.

פחות דברים לארגן

מכירים את זה שבכל עונה צריך לעשות סדר בבגדים של הילדים? ואולי גם בבגדים שלכם? זה מתיש ומעייף, ואצלי זה לוקח ממש מעט זמן. לכל ילד יש כ-8 זוגות מכנסיים לכל עונה וכ-10 חולצות, אז בסך הכל צריך לשלוף את הבגדים שנמצאים בעומק המדף ולהחליף ביניהם לבין הבגדים של העונה שחלפה.

בימים הבאים כשאני מלבישה להם בגדים אני בודקת אם הבגד מתאים, ואם הוא קטן הוא מוצא את מקומו החדש (עובר לילד הקטן/נמסר), וזהו. בסוף השבוע אני כבר יודעת כמה בגדים חסרים לי.

וזה לא רק בבגדי ילדים (למרות שזה בעצמו זה לא מעט), אלא באופן כללי – אני פחות מסדרת ומארגנת, כי יש לי פחות.

פחות זמן להתלבטות

לפעמים, כשעומדות בפנינו המון אפשרויות, זה בעצם מגביל אותנו. ההיצע הרב מבלבל אותנו וגורם לנו לעייפות מנטלית. בטח שמעת על סטיב ג'ובס שלבש בכל יום את אותה חולצה כדי להימנע מעייפות קוגניטיבית. (וידעת שיש לנו גם גרסה מקומית נשית ומעצימה? לי שניר, אקטיביסטית סביבתית, לובשת רק שמלה אחת, והיא עושה את זה במלא סטייל).

אז אני אולי לא לובשת את אותה חולצה כל יום, אבל אני בהחלט לובשת את אחת מ6 החולצות שיש לי. 😁 כמות הבגדים שלי ירדה למספר חד ספרתי מכל פריט, וזה משחרר! הפריטים שנשארו הם פריטים מעולים שאני מאוד אוהבת אותם עלי. כל פריט מתאים לכל פריט, כי הסגנון שלי הוא מאוד בייסיק, ואני תמיד מרוצה מהלוק שהורכב בלי מחשבה בכלל, ונתן לי להמשיך ביום שלי.

קניות

כנראה הקטגוריה שהכי הצטמצמה אצלי. מאז שהמינימליזם הגיח לחיי, אני מוצאת שאני באמת כמעט ולא קונה. אני בטוח לא קונה דברים שאין לי בהם צורך, וגם דברים שאני צריכה אני קונה בצורה הרבה יותר מחושבת.

לפוסט על 10 דברים שאני לא קונה יותר

משחקים לילדים

בעבר, מדי פעם הרגשתי שיש צורך לרענן לילדים את אוסף המשחקים שלהם. כי זה חשוב להתפתחות שלהם, כי משעמם להם, כי הם גדלו והמשחקים שלהם כבר לא מאתגרים אותם…

היום אני קונה להם מתנות בימי הולדת – יש לי שני ילדים ושניהם מקבלים מתנה בכל יום הולדת. בנוסף, הם מקבלים מתנות מהסבים והסבתות, ולפעמים גם מחברים מסביב. וזה לגמרי מספיק להם. אפילו בתקופת הקורונה המאתגרת לא ראינו צורך להתחדש במשחקים חדשים.

הם כל כך לא צריכים משחקים נוספים, שכשמדי פעם הם מקבלים מתנות והפתעות מהסביבה, אני דואגת לאזן את זה על ידי הוצאה של משחקים ישנים ולא רלוונטיים (והאמת? הם היו מסתדרים גם יפה מאוד בלי ההפתעות האלה. יש להם את כל מה שהם צריכים כדי לשחק, להתפתח ולגדול.)

כתבתי בבלוג מה אני חושבת על משחקים לילדים בפוסט על חדר המשחקים שלנו, בפוסט על צמצום המשחקים, וגם בפוסט על השעמום.

ספרים לילדים

לא קניתי לילדים ספר כבר מעל שנה וחצי, ואוצר המילים שלהם עדיין עשיר.

לא רק שלא קניתי להם ספרים, אלא צמצמתי משמעותית את כמות הספרים שהיתה קיימת בספריה שלנו.

במקום לקנות ספרים – עשיתי מנוי לספריה העירונית, כך שאנחנו עדיין מרגישים תחושת התחדשות בכל פעם שמגיע ספר חדש הביתה. ולהפך – עכשיו זה יכול לקרות לעתים קרובות יותר, ובמקום לקבל אחת לזמן מה הזמנה של חמישה ספרים, הם מקבלים אחת לשבוע-שבועיים שני ספרים חדשים. וכשהם מיצו את הספרים, מחליפים.

אוכל בחוץ

אחת הקטגוריות היותר בעייתיות אצלנו בבית. אורי ואני חובבים גדולים של אוכל, ופחות חובבים של בישול.

בכל פעם שעברנו על התקציב שלנו, הקטגוריה הזאת היוותה נתח ממש משמעותי ממנו. והאמת שזה חבל.

זה בטוח פחות בריא מלבשל בבית, פחות טוב לסביבה, ויקר בצורה מוגזמת (אבל באמת, מוגזמת. 60 ש"ח לארוחת צהריים לאדם אחד? לא תודה ג'ירף).

צמצמנו את הקטגוריה הזאת בברוטליות, דווקא מהמניע הסביבתי – כל האריזות עשו לי פשוט רע בעיניים. חשבון הבנק שלנו נשם לרווחה והודה לנו, ואני בטוחה שגם הגוף שלנו שמח לקבל פחות אוכל מעובד ויותר אוכל ביתי ופשוט. והאמת? רוב הזמן זה באמת יותר טעים לנו.

אחת לחודש-חודשיים אנחנו מתפנקים בהזמנה של אוכל הביתה (אנחנו חובבי טייק אוואי יותר מאשר מסעדות), לא מרגישים רע עם זה, ומאוד שמחים לחזור למחרת לאוכל ביתי וקל.

מוצרי טיפוח

גם בתחום מוצרי הטיפוח צמצמתי משמעותית. לא עוד מסיכות יקרות, קרמים שונים ומשונים, מוצרים מפתיעים מהסופר פארם… אני כבר לא הולכת לסופר פארם, אלא קונה את מה שאני צריכה וזהו.

אל תבינו לא נכון – אני לא מזניחה את עצמי. אבל שומרת את שגרת הטיפוח שלי למינימום, ולא מתפתה לקנות מוצרים נוספים שמבטיחים לי דברים.

דברים שחשבתי שאני צריכה אבל בעצם לא

ה-סוד.

בכל פעם שעולה שיחה עם חברה על משהו חדש וממש טוב שקיים בשוק, וזה יכול להיות כל דבר מלהיט חדש במטבח שמטגן צ'יפס בלי שמן, מכשיר טיפוח חדש, משהו לילדים… אפילו בגדים. אני פשוט יודעת שאני לא צריכה את זה, וזהו. לא מתעניינת יותר מדי, לא בודקת אם אולי זה משהו שמתאים לי, אני פשוט יודעת שאני לא צריכה.

איך אני יודעת שאני לא צריכה את זה?

כי אני יודעת מה יש לי, ואני יודעת מה חסר לי.

אם משהו חסר לי, אני הולכת ומחפשת אותו. ואם משהו מגיע אלי בלי שחיפשתי – כנראה שאני פשוט לא צריכה אותו.

מגורים

בקצרה אספר לכם שגיליתי שאני מתגוררת בבית שאולי נמצא בתקציב שלי, אבל שהוא גדול מדי עבורי.

פה מינימליזם חסך לי הרבה כסף, ואני מפרטת לטובת הקוראים החדשים שלא מכירים את הסיפור שלי עם מינימליזם.

בעבר גרתי עם בן זוגי והילד הבכור שלנו בדירה שכורה קטנה, 2.5 חדרים. באמת משהו קטן וצנוע לזוג הצעיר. אה, והיא היתה בתל אביב. 😉

לא הרגשנו שחסר לנו. גרנו כולנו בחדר השינה, ובחצי חדר היתה פינת עבודה לאורי. שילמנו עליו מחיר שערורייתי של 6900 ש"ח.

לאחר מכן החלטנו לעבור לאילת, עיר הולדתי. גרנו אצל ההורים שלי מספר חודשים, וחיפשנו לשכור דירה באזור. ידענו שכדאי לנו לקחת דירה קצת יותר גדולה, והופתענו ממה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו בשוק הדירות באילת.

לבסוף אחרי אי אילו שיקולים (רצינו חדר לילדים, חדר עבודה לאורי וגם אפשרות לארח בנוחות משפחה וחברים מהמרכז לעתים קרובות), עברנו לגור בדירת חמישה חדרים. במחיר של 4800 ש"ח.

כלומר הורדנו את הוצאות הדיור שלנו בכמעט 30% (יחד עם העליה בתשלום לארנונה).

הרגשנו נהדר. לא חסר לנו דבר, היה לנו די מקום, וכך הבית התחיל להתמלא. לאט לאט התרגלנו לסטנדרט החיים הזה.

עד שהגיע המינימליזם

כשהתחלתי להיפטר מכל הדברים המיותרים, פתאום נפל לי האסימון כמה כסף אני מבזבזת על המקום שהדברים האלה לוקחים לי. בשכר דירה, בארנונה, בחשמל.

פתאום הבנתי שברוב חלקי הבית אנחנו בכלל לא משתמשים, שיש אזורים שלמים לא מנוצלים בבית – שמתמלאים בדברים. כי כשיש מקום, הדברים מגיעים.

התחלתי לחפש דירות ארבעה חדרים ואפילו שלושה, והבנתי שאני יכולה לשכור דירה כזאת ב3500 ש"ח לחודש. כלומר המקום המיותר הזה עולה לי מעל 15,000 לשנה. וזה בלי לכלול את ההפרשים בארנונה ובחשבונות.

דווקא קנינו

לאורך כל הדרך סיפרתי כמה שאני לא קונה את זה ולא קונה את זה. והנה, דווקא פה עשיתי את הקניה הגדולה של חיי.

וזה בדיוק העניין – המינימליזם שלי לא פה בשביל לא לקנות, אלא בשביל לקנות את מה שחשוב לי. היה לי חשוב בית משלי, ובזכות העובדה שנפטרתי מהסחות הדעת שהיו לי, הצלחתי.

לאורך כל הדרך רצינו לקנות בית, אבל כשהגענו לשוק לראות בתים בסטנדרט שלנו (חמישה חדרים), הם תמיד היו יקרים מדי. במרכז לא היתה לנו אפשרות כזאת בכלל, ובאילת היינו צריכים לקחת משכנתא גדולה. אז לא קנינו, ונשארנו בשכירות.

ובזכות המינימליזם התחדדה לי העובדה שאני בכלל לא צריכה עוד חדר כזה עכשיו. ואין טעם לקנות ולשלם על עוד חדר כבר מעכשיו.

זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל כשכל החברים שלנו קונים בתים גדולים כדי שיהיה מקום בעתיד, חדר לכל ילד וכו', זה לא היה לנו ברור שיש גם דרך אחרת, דרך ביניים. בין להיות סגפנית שגרה בקרוואן לבין לקנות בית גדול למידותיי, אפשר גם להיות הבעלים של הבית שהוא בול בשבילי.

אז היה לי את המזל שהיה לנו הון ראשוני שאיפשר לנו לרכוש דירה קטנה אך מתוקה. ואם לא היה לנו, היינו דבקים בתכנית המקורית ועוברים לדירה קטנה וחוסכים עוד.

כך או כך, חסכתי מעל 1300 ש"ח על שכר דירה בצמצום מטה.

---

אלה שלושת הדרכים העיקריות בהן מינימליזם חסך לי כסף. 🙂

גם לך מינימליזם חוסך כסף? אשמח לשמוע ממך על זה בתגובות, והאם זה קרה באופן טבעי או שהמטרה הראשונית היתה צמצום כלכלי.