למה מינימליזם?

אני חולקת בבלוג המון טיפים למינימליזם – איך להתחיל, מה לנפות, איך אפשר לשנות. אבל כמעט ולא דיברתי עדיין על הלמה- למה מינימליזם.

היום אני רוצה לדבר קצת על הסיבות שגרמו לי להתאהב במינימליזם ולקחת את הגישה הזאת איתי לחיים, למה באמת המשפט הקלישאתי Less is more הוא כל כך נכון בעיניי. אני מקווה שתתחברו לרעיונות האלה ותרצו גם אתם לנסות.

למה מינימליזם? פחות בלאגן!

פחות בלאגן, יותר קל לסדר ולנקות

כשיש פחות חפצים, באופן בלתי נמנע יש פחות מה לנקות!

אין לי ספרים שצוברים אבק, טלוויזיה ושידות למיניהן שצריך לאבק ולנקות. בנוסף – משטחים כאלה כמו מזנון לטלוויזיה נוטים לצבור עליהם חפצים תועים. רק מניחים איזה מכתב אחד, ואז רק איזה חתיכת משחק שצריך ללכת למקום, ולאט לאט זה מרגיש לגיטימי לצבור שם דברים שלא יודעים מה לעשות איתם.

מעבר לזה, יש לי פחות מה לסדר ולהחזיר בסוף היום. גם בגזרת המינימליזם בצעצועי ילדים – בסופו של יום יש להם כמות מוגבלת של משחקים להוציא מהארון, כך שגם אם הם מוציאים את כולם, להחזיר את הכל למקום זאת לא בעיה והם גם עושים את זה בעצמם.

זאת אחת הדרכים בהן המינימליזם הכניס רווחה לחיי.

פחות דאגות, יותר שקט נפשי

פחות דאגות, יותר שקט נפשי, רוגע ושלווה

כהמשך ישיר של הסעיף הקודם, פחות חפצים אומר גם פחות דאגות.

ראשית, כשיש לי הרבה בלאגן בבית אני מרגישה מאוד לא נעים. אם אני נכנסת למרחב מבולגן ולא נקי, ובעיקר כשאני יודעת שהבלאגן הזה הוא באחריותי, אני מרגישה את הסטרס עולה.

ברגע שהבית והמרחב שלי שוב מסודר ונקי – אני נרגעת. ממש מיידית. כשאני מסיימת לסדר אני תמיד אומרת "איזה כיף שמסודר פה".

בזכות המינימליזם ממש קל לי להגיע למצב שבו הבית כולו מתוקתק. למעשה, אם הבית באמת ממש ממש מבולגן, זה לוקח לי כ-10 דקות להחזיר אותו למצב המסודר שלו, כולל ניקיון משטחים. כמו שלילדים יש רק כמות מסוימת של צעצועים להוציא, כך גם לי יש רק כמות מסוימת של חפצים לבלגן (ובכנות רוב הבלאגן פה הוא בכל זאת של הילדים).

הדוגמה הכי טובה שלי היא כמה שבעבר שנאתי לפנות את המדיח. ידעתי שזה מוביל להתעסקות במציאת מקום לכל הכלים, לדחוף כוסות בארון, להזיז כלים כדי להכניס כלים חדשים, להכניס כלים מיוחדים למגירה עמוסה… היום כשיש לי מעט כלים מכל סוג, לפנות את המדיח זאת ממש משימה קלילה בשבילי! אני יודעת שתוך שתי דקות הכל במקום ולא צפויים לי מאבקים עם כלים, אז אני לא דוחה את המשימה של פינוי המדיח.

כל זה גורם לי לחוות הרבה פחות מתח בחיים. אני אוהבת לחיות את חיי בסביבה מסודרת, ואני אוהבת לדעת שכשיש בלאגן זה עניין של כמה דקות לסדר אותו.

בנוסף, יש לי פחות דברים לדאוג להם. פחות דברים שמתקלקלים, נהרסים, פחות דברים שאני צריכה למצוא להם מקום, פחות דברים שדורשים ממני אנרגיה וחשיבה.

מינימליזם יוצר פוקוס

פחות בזבוז זמן, יותר אנרגיה ופוקוס

אז כן, אני מבזבזת משמעותית פחות זמן ואנרגיה על חפצים.

אני לא קונה הרבה דברים כי אני פשוט לא צריכה, וכך נחסכת ממני האנרגיה של לבדוק מה לקנות, לחפש את המחיר המשתלם ביותר, להזמין, לאחסן, לשמור על החפץ, לתקן אותו אם הוא מתקלקל, ואם החפץ לא מתאים לי – למצוא מה לעשות איתו, להתעסק במכירה או במסירה.

אנחנו לא חושבים על זה הרבה אבל החפצים שבחיינו דורשים מאיתנו לא מעט אנרגיה. הם לא רק משרתים אותנו, חלק מהזמן אנחנו משרתים אותם. (פלאפון זאת דוגמה מעולה – אנחנו תמיד צריכים לדאוג לבטריה, שיהיה מקום אחסון, שלא יפול וישבר, להגן עליו עם קייס, לתקן אותו…)

כל האנרגיה הזאת שאני חוסכת מופנית ישירות לדברים שחשובים לי – למטרות האישיות שלי, למשפחה שלי.

אז נכון, אולי הבית שלי לא מעוצב מקטלוג. אבל את כל הזמן שחסכתי בלמצוא את הפריטים הכי שווים ויפים לבית – הפניתי לדברים שבאמת חשובים לי ומקדמים אותי לעבר היעדים והחלומות שלי. 

פחות הוצאות, יותר כסף

פחות הוצאות, יותר כסף

זה אולי לא קורה לכולם, אבל לשמחתי חשבון הבנק שלי מעיד שמאז המעבר למינימליזם הצלחתי לחסוך יותר כסף.

הוצאות המחיה שלי ירדו בעקבות מעבר לדירה קטנה יותר, ההוצאות על מותרות ירדו משמעותית מאז שאני קונה פחות חפצים ובגדים (וגם פחות מזמינים אוכל מבחוץ), ואפילו התפניתי לראשונה בחיי לפתוח עסק עצמאי, ובכך להגדיל את ההכנסות שלי. 

כתבתי כאן פוסט מפורט על איך מינימליזם חוסך כסף.

מינימליזם יותר טוב לסביבה

פחות זבל, יותר טוב לסביבה

הדבר הכי טוב שעשיתי לסביבה היה לשלב את המינימליזם בחיי (טוב, וגם לעבור למוצרים רב פעמיים כמו גביעונית ותחתוני מחזור או חיתולי בד לתינוקות).

כשעושים את הסינון הגדול בבית – מבינים כמה דברים באמת יש לנו בחיים. דברים ממיליון סוגים שונים.

את כל הדברים האלה היה צריך לייצר, לארוז, לשנע. ובדרך לזהם עוד קצת את הסביבה. אמנם עשיתי מאמץ גדול למכור, לתרום ולמסור את החפצים ולא סתם לזרוק אותם, אבל האמת היא שאין לי מושג מה באמת עלה בגורלו של כל פריט ופריט, וסיכוי לא רע שחלקם הגדול ימצא את עצמו כך או אחרת בהטמנה. זה מאוד מאוד מעציב.

אבל מה שעוד יותר מעציב הוא תרבות הצריכה שלנו שגורמת לכל משק בית בעולם המערבי להמשיך ולצרוך חפצים בכמות לא הגיונית. אני מרגישה שאנחנו חיים היום ב"עידן ה-אנבוקסינג" – קונים בשביל הריגוש של ההתחדשות, של ההמתנה, של פתיחת החבילה, של השימוש הראשוני בפריט… ולאט לאט ההתלהבות דועכת ואנחנו מחפשים את הדבר הבא.

בעקבות המינימליזם, אני קונה הרבה פחות. 

לפני כל דבר שאני קונה אני עוצרת ובודקת האם אני צריכה אותו, האם אני יכולה להסתדר בלעדיו. האם זה צורך חולף? כשאני מחליטה שאני רוצה משהו אני מחכה כמה שבועות כדי לראות אם אני עדיין רוצה אותו.

הצריכה שלי הצטמצמה מאוד, ואני מתכוונת לשמר את הרגלי הצריכה האלה לאורך שנים ובכך ליצור הרבה פחות זבל לעולם.

אני מאמינה שלא לקנות זאת הפעולה הכי סביבתית שאני יכולה לעשות. יותר מלמחזר. 

יחד עם שימוש במוצרים רב פעמיים (שימוש שאני עושה גם מטעמים מינימליסטיים) ובחירה באורח חיים טבעוני, אני מרגישה שזאת הדרך שלי לתרום את חלקי לסביבה.

פחות שליליות, יותר התבגרות

פחות שליליות, יותר התבגרות

אני לוקחת את המינימליזם איתי לכל תחום בחיים. אם זה בסידור הבית, במשחקים של הילדים, בניהול העסק ואפילו בקשרים חברתיים.

אני מתחברת לעיקרון המנחה הזה בכל רמ"ח איבריי – להיות מודעת לכל בחירה שאני עושה, לדעת שהכל זאת בחירה ולהכל יש השפעה. אני לא חייבת לקבל עשרות מיילים מטרידים ביום, לא חייבת לעקוב ברשתות אחרי מי שלא נעים לי, לא חייבת לשמור על קשר עם אנשים שיוצרים אצלי תחושות שליליות. אני יכולה לשלוט על המסרים והתחושות בחיי, אני יכולה להחליט מה נכון לי לשמור ומה לא – ממש בכל תחום.

אני מנקה משימות מחיי שאני אולי "צריכה" לעשות אבל בהתבוננות לעומק – לא ממש. אני מנקה מחשבות מעיקות, אומרת לא להתחייבויות שאני לא באמת מעוניינת בהן, לקונספציות שאני לפעמים שבויה בהן.

האם המסע הסתיים? ממש לא. אני לומדת בכל יום איך לחיות את החיים שלי בצורה נעימה יותר. אבל אני מרגישה שאני תמיד בהתקדמות ובהתבגרות. בזכות המינימליזם למדתי לראשונה בחיי באמת ליצור הבחנה בין עיקר וטפל, בין מה שנכון לי לבין מה שרק עומד בדרכי ויוצר לי עומס מנטלי. ואני עובדת לאט לאט על לנפות את זה. זה מסע מתמיד, שאני ממש שמחה להיות בו.


אלה חלק מהדברים שאני אוהבת במינימליזם ושבעקבותיהם אני מרגישה שהחיים שלי יותר טובים מאז שהתחלתי במסע המינימליזם.

מה דעתך? אשמח לשמוע מה הסיבות שלך לנסות לשלב מינימליזם בחייך, ולאיזה נושא התחברת במיוחד.

ואם החלטת שהגיע הזמן לנסות – הנה קישור לפוסט של על איך מתחילים מינימליזם.

הרשמה לניוזלטר:

תגובה אחת

  1. היי אפי,
    בחמישי בלילה עשיתי בינג' לבלוג שלך XD
    קראתי את כל הפוסטים מהראשון ועד האחרון (זה לקח כמה שעות).
    הצטרפתי גם לקבוצת הפייסבוק, וכמובן שאבתי הרבה השראה ורעיונות.
    בעיקר בגדר "אין השונה 100 פעמים דומה לשונה 101 פעמים".
    שמתי לב שכל הבנות שהבית שלהן הוצג בבלוג שלך עשו רילוקיישן בעבר, וגם ממה שאני מבינה כולן חילוניות.
    מרגיש לי שיש כמה דברים שמתפספסים כשהטייפקאסט של הכל הדמויות המוצגות הוא מאוד דומה….והיו הרבה דברים שהרגישו לי רפטטיביים ולא נגעו בי (ולא לדרך החיים שלי).
    היה לי מעניין לקרוא על החלק עם הילדים (אם כי לך יש שני בנים, ואת גרה באילת, ואילו לי יש שתי בנות ואנחנו מירושלים)…
    בקיצור, לאורך כל הבינג' עמדתי על השווה והשונה, וזה מאוד עזר לי לגבש את הזהות המינימליסטית שלי.
    אז השורה האחרונה כאן היא-
    תודה!
    3>
    מאיה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצה עוד מינימליזם?

כדאי להירשם לניוזלטר. אני שולחת עדכון אחת לחודש.

רוצה עוד מינימליזם?

כדאי להירשם לניוזלטר!

אני שולחת עדכון אחת לחודש.